ישע אלהים
או יר׳ אחר שנקשה כי אחר שידוע הוא כי כל אחר סמוך א״כ מה זכירה שייך בדבר סמוך כי זכירה היתה בדבר הנשכח מלב לאורך הזמן אשר עבר. אלא כנראה כי זכר את ושתי ר״ל מאיזה זרע באה כי הקב״ה גזר על נבוכד נאצר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד וזאת היא נשארת משארית הפליטה וזכר כי באה עת פקודתה עתה למה כי ראה את אשר עשת׳ שלא היה כדאי להורג׳ כי יסיר אותה מגביר׳ אלא ההריגה היתה בשביל זאת אשר נגזר עליה מן השמים כי כפי הדין לא היתה חייבת מיתה התחת זאת אלא שהיתה נסיבה להקים ה׳ את הגזירה אשר גזר עליה ולכן לא הרג את החכמים אלא טרדן כמשרז״ל בשביל שהם היו גרמ׳ בנזקי׳ ומגלגלין חוב׳ על ידי חייב וז״ש דוד (שמואל א כד יג) מרשעים יצא רשע ולכן ודאי שידי אל תהי בך כדי שלא אהי׳ נחשב לחייב כשרז״ל מגלגלין חוב׳ וכו׳ ולכן האדם הטוב לא יעשה רע לעולם:
מלבי"ם
ישפט ה' ביני ובינך אחר שאין שופט אחר בינינו, ובאר לו כי משפט ה' יהיה באחד משני פנים, א. או ונקמני ה' ממך, שהשופט עצמו יעשה הנקמה בלא אמצעי, ב. או שיעשה הנקמה על ידי אמצעי, ועל זה אמר: